את היומני קורונה המצולמים התחלתי לצלם בסגר הראשון. כשעדיין לא ידענו איך לנקד נכון את המילה קורונה. אני חושבת שההתעסקות בצילום, עריכה וכו זה מה שמחזיק אותי שפויה. אבל בעיקר מה שחיזק אותי להמשיך לצלם היו התגובות המפרגנות. ההרגשה שלי שבזכותי יש אמא אי שם בארץ שתתעורר מחוייכת יותר לילדים שלה, בזכותי. 

זה מבחינתי שווה הכל. ביומנים אני משתפת אך ההתמודדות שלי עם המצב החדש והלא מוכר. אם לא הכרתן אותי עד היום ביומנים האלה תוכלו לגלות את ליבי האמיתית. בלי פילטר ובלי מסיכות. אז תכינו קפה קר ותהנו👇🏻