שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אבא שלי אצלי. 
פעם בשבועיים פלוס מינוס הוא עוזב את עיר הקודש ירושלים ומגיע לביקור נכדים וילדים. 

אבא שלי הוא מסוג האנשים שבאו לעולם בשביל האחר. לא ראיתם דבר כזה. 

אחד מהזכרונות שיש לי כילדה זה בחג פורים, כולנו יושבים סביב סעודת פורים חגיגית, אבא שלי קורא לי ומביא לי שקית מלאה קופסאות עם כל המאכלים הטעימים שהכנו לארוחה, ומבקש ממני ללכת ולתת אותה למשפחה חדשה שהגיעה לגור בשכונה. 

הייתי ילדה בת 9 ועד היום הרגע הזה נחקק בזכרוני. 

תמיד כשיש לי משהו מעיק על הלב, כשאני עצובה או כשדברים לא מסתדרים בדיוק כמו שהייתי רוצה, ישר אני מרימה טלפון לאבא שלי – תמיד בסיום השיחה אני מרגישה חדשה. 

שלשום התקשרתי אליו, הרגשתי שיש לי יותר מידי שאלות, יותר מדי על הראש, כל-כך הרבה התמודדויות.

העלתי בפניו את הנקודה שאני לא מבינה למה הקב״ה יצר את הרע ואת הטוב והשאיר אותנו להתמודד עם זה. המשלתי את התחושה שלי ל-'חנות ממתקים' ענקית שאני לוקחת את הילדים שלי אליה, אבל אומרת להם-  "אתם רואים את כל זה? נכון זה נראה טעים, יפה צבעוני? אז אסור לכם". 

אז בשביל מה לקחתי אותם לשם? מה הבעיה שהקב״ה היה בורא אותנו מושלמים? בלי פגמים, בלי שתהיה לנו יכולת לעשות רע ואז לתקן. 

השאלות האלה צצות לי בד״כ כשקשה לי או כשנגמרים לי הכוחות.

אבא שלי, שכמו תמיד מבין אותי ואת התחושות שלי חייך בטלפון, והתחיל בסיפור קצר שהשאיר בי חותם:

בעת חלוקת הדולרים אצל הרבי מליובאוויטש, עבר יהודי ושאל את הרבי: ״רבי, למה ה׳ לא ברא אותנו מלאכים? מושלמים ובלי פגמים? למה כל דבר שאני רוצה להשיג בחיים זה תמיד קשה ומסובך וצריך לעבוד הרבה כדי להשיגו״? 

הרבי חייך אליו ושאל: ״מה התחביב שלך״? האיש ענה: ״אני אוהב אומנות. ציור״. 

שאל הרבי: איזה אמן אתה הכי מעריך?״ ענה האיש: ״אני מאוד מעריך ואוהב את פיקאסו״. "ובכן", המשיך הרבי ״איזה ציור של פיקאסו אתה הכי אוהב?", ענה לו: "יש ציור מפורסם של פיקאסו שנקרא דור הולך ודור בא, ובו רואים שקיעה יפה שממולה יושב זוג מבוגר ולידם רץ ילד קטן". 

שאל הרבי: "כמה עולה אותו ציור?" – ענה לו" "אוווו, הציור נמכר במכירה פומבית לפני מספר שבועות ב-300,000 דולר״.

״אם אני אצלם עם מצלמה באופן הכי מדויק שיש את אותה שקיעה, זוג מבוגר וילד, כמה תעלה התמונה״? שאל הרבי.

ענה האיש: "התמונה תעלה כמו שעולה גלויה יפה. סנט". 

ענה הרבי: "ובכן, הנה התשובה לשאלה שלך למה לא נבראנו מלאכים. ההשקעה שלנו וההתמודדות שלנו בחיים, לא נמדדת בעיני הקב״ה על פי ההצלחה, אלא על פי ההשקעה.  אם הכל מושלם זה לא שווה הרבה. אבל כשיש השקעה, ויחד איתה קשיים והתלבטויות שאנחנו מתעלים מעליהם וממשיכים להאמין, זה שווה מיליונים!!!".

בסוף השיחה חייכתי והתמלאתי כוחות עצומים, כי אם זה מה שהקב״ה רוצה ממני, אז אני בסדר גמור. אני אפילו בפלוס. 

כל-כך הרבה במשך החיים אנחנו חותרים להצלחה ומפספסים את הדרך אליה- שהיא בעצם ההצלחה עצמה. 

לפני שמונה חודשים התחלתי לחלום על אתר משלי. שיהיה הבית שלי. חמים ומזמין. 

בו כל אישה באשר-היא תוכל להתחזק בימים שהיא מרגישה שנגמר לה האוויר, בדיוק כמו אותה אישה שהייתי כשהיו לי ארבעה קטנטנים בהפרש של שנה וחודשיים ביניהם, לפני שבכלל ידעתי מה פירוש המילה ״פייסבוק״. 

באותה התקופה רציתי לשמוע שאני בסדר, ש-״אמא טובה״ זה בדיוק מה שאני, שיש עוד אימהות בעולם שמתמודדת עם החיים ובעיקר לדעת שאני לא לבד.

ולכן אני פה! נותנת את ״המקום״ הזה לאימהות. המקום הזה שהיה לי כל כך חסר. בכל יום אני מקבלת עשרות הודעות ותגובות ומיילים מרגשים מאמהות מקסימות שמצליחות לגרום לי לדמוע ב-12:00 בצהריים. 

מתרגשת שהאתר שלי עלה דווקא היום בתאריך כזה מיוחד- ״זאת חנוכה״!

כי ״זאת״ מי שאני. 

לא מוותרת על אף חלום. נהנית מהדרך (גם אם היא מפותלת) ומתפללת לה׳ שיכוון אותי לשליחות שבשבילה הגעתי לפה🙏🏼 

אוהבת, וכבר מכינה לכן את הטור הבא😀

שלכם, ליבילנד

אולי תתענייני לקרוא גם...

Comments (1)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סגור
סגור

התחבר

סגור

סל קניות (0)

סל הקניות ריק No products in the cart.